נולד ב - 1919 בוורשה (בירת פולין) וניקרא בילדותו 'ליאון' (אריה). בגיל 12 למד בבי'ס ממלכתי והיה בתנועת נוער - 'הנוער הציוני', שבימי חג היו מתכנסים ושרים שירים ציוניים ובשבת היו פעילות ספורטיביות מחוץ לעיר.
בתנועת הנוער פגש את חברתו (לימים אישתו) סבתא שרה.

באוגוסט 1941 - 3 חודשים אחרי החתונה היו סבא וסבתא בפריס (לרגל עסקים) ובאחד הרחובות עצרו הצרפתים את סבא והכניסו אותו למחנה 'דרנסי' אשר שימש כמחנה מעבר. ביוני 42' נשלחו כל האנשים מ'דרנסי' לאושוויץ ומאז לא היה לו שום קשר עם העולם החיצוני.

במחנה עבד בעבודות חפירה, היה אז רעב ותנאים קשים. החיים באושוויץ היו אכזריים, אנשים מתו שם בהמוניהם, עבדו עבודות פרך וקיבלו מנה זעומה של אוכל. סבא עבד בכריתת עצים במשך שנה וחצי מחוץ למחנה (ביער), דבר דבר שתרם להצלתו מהגורל אשר ממנו סבלו אלו שהו בתוך המחנה.

בחורף 45' הצבא הרוסי התקרב למחנה וכל האסירים נאלצו לברוח משם. בתור ארוך הם הלכו בשלג ובקור אימים, מלווים בשומרים גרמניים. אותו מצעד נקרא 'מצעד השלג' או 'מצעד המוות'. השבויים הגיעו ל'ברגן- בלזן' ושם שיחררו אותם האמריקאים. סבי חזר לאנטוורפן יחד עם כל היהודים הבלגים וכשהגיעו נודע לו שסבתי בשוויץ ואביו ואחיותיו בצרפת. באנטוורפן קיבל סבי אוכל וכסף מהקהילה היהודית, אך הוא לא העז לעלות על רכבת ולסוע לשוויץ מפחד שייתפס. בינתיים נודע לסבתי שסבי באטורפן והיא הייתה מודאגת ממצב בריאותו, לאחר כל השנים שלא היה לה קשר איתו והיא הצטרפה אליו.

הם הלכו להכשרה ועלו ארצה.

בסוף שנת 1945 הגיעו סבי וסבתי לארץ, מצרפת, באוניה 'מטרוה'. מהאוניה הם הגיעו לקבוצת 'השרון', נשארו שם שנה, ואז נולד דני.

ב - 1954 הקימו את קבוצת יפעת על גבעה בעמק שם נולדו 4 בנים: דני, אלי, גדעון, איתן.

סבא אריה מאמין בכל ליבו בצורת החיים של הקיבוץ -לפרט ולחברה.

בשנים האחרונות הוא פעיל בבית הכנסת ביפעת, מתוך אמונה לדבוק בשורשים של היהדות ולהיות קשורים על כל חלקי העם היהודי.

חזרה | תוכן | המשך