נולדה בשנת 1932 בקבוצת השרון, שהייתה בשכנות לקבוצת עינות (לכל גבעה קראו 'רמת דוד').

כאשר נולדה היה אחיה הבכור חיים בן 4, אמה הייתה אז רפתנית, וסיפרה לה מאוחר יותר שנסעה ללדת אותה רק אחרי שגמרה את החליבה (באותה תקופה הייתה העבודה גאוותו של אדם). זה היה בשמחת תורה (חג שני של סוכות) לכן קראו לה אורה שפירושו אור ושמחה.

כשהייתה בת שנתיים לאחיה הייתה תאונה - סוס בעט בו במצח, ונשברה לו עצם במצח. הוא היה כמעט חודשיים בבית חולים, בתחילה במצב קשה אך גם כשהבריא נשארה לו עצם המצח שבורה, לכן הוא היה צריך הרבה טיפול ודאגה מההורים. מלבד זה אמה הייתה עסקנית, עבדה בועד הפועלות, ואביה היה עסקן במפא'י. בכלל בתקופה ההיא התפיסה הייתה שהילדים היו שייכים קודם לקיבוץ ורק אחר כך להורים - כך שקשה לומר שזכתה לרוב תשומת הלב של ההורים. סבתי הייתה מבלה את כל היום בבית הילדים וגם את אחר הצוהריים, ולבית ההורים הייתה הולכת מעט מאד. הרבה פעמים הוריה לא היו כשבאה והיא הייתה צריכה למצוא תחליפים ועיסוקים אחרים. כאשר הייתה בת 4 אמה נסעה עם חיים, אחיה, לאמריקה לניתוח גדול בראש, בו הוציאו לו צלע והכניסו לו אותה למצח במקום העצם שנשברה.

לביה'ס הלכה סבתי תמיד ברצון ואהבה ללמוד. היא הייתה תלמידה טובה ואהבה כימיה ומתמטיקה. לאחר שגמרה י'ב כיתות, עבדה במרפאה ומאד נהנתה שם, היא רצתה להיות אחות אך כבר אז היא הייתה חברה של עמוס (מכיתה ח') והוא התנגד ללימודיה כאחות (הוא לא רצה שתטפל באחרים, רק בו...)

סבתי שרתה בצבא שנה אחת לאחר שהתחתנה עם סבי - עמוס.

חזרה | תוכן | המשך