אבי נולד באבוקה (ליד בית שאן) ב - 31/3/49 בבוקר חורפי וגשום ולאחר שהאוטו שהוביל את סבתי נתקע, היה צורך להמשיך את הדרך העגלה הרתומה לסוס. היא התחילה את הצירים, אבל הלידה הייתה בבית חולים.

ציטוט: 'בגיל שנה עברנו (אבי אמי ואחי) לקבוצת השרון ושם הוטבעה בי זהותי ההסטורית השרונית אשר ניכרים אותותיה עד היום היום הזה'. בשנת 54 לאחר שעברנו לנקודה חדשה (יפעת) ולאחר שהתאחדנו עם 'פליטי גבת' (אחרי הפילוג) הקמנו את הגן הראשון ביפעת - הוא גן הדס.

אבא היה ילד די בעייתי, עד כדי כך שבכתה ח' נשלח ללמוד בגניגר כי המחנך שלו לא הסתדר איתו. חלק ממעלליו הם שריפת מתבן, נסיון 'לתלות' את המורה ועד כהנה וכהנה. לקראת סיום התיכון התבגר אבא ואפילו התחיל ללמוד ברצינות (בעיקר מקצועות ריאליים). במלחמת ששת הימים אבא היה בכתה י'ב. הוא עבד בשדה ראה פתאום 3 מטוסי הנטר ירדניים חולפים לידו בגובה נמוך. כשהיו ממש מעליו נסקו להפציץ את בסיס רמת דוד, אבל לא פגעו אלא בלולי נהלל. מיד לאחר מכן המריא מיראז' להפיל את ההנטרים, הוא ראה פתאום שרצה מולו פצצה, שהתבררה אח'כ כמיכל דלק נתיק שהמיראז' השליך עמ'נ להקל על עצמו. המיכל נתקע מטרים ספורים ממנו. הייתה זו חוויה מפחידה במיוחד.

את שנת השירות הוא עשה כמדריך הנוער העובד הלומד בכפר סבא. את מלחמת ים כיפור הוא עבר (בקושי) כקצין שריון בחזית הדרום. הוא השתתף בפריצה אל ראש הגשר.

בין שתי המלחמות הוא הכיר את אמי. הם היו חברים 7 שנים עד שהתחתנו בשנת 75. בשנת 82, אחרי שעפר ואייל (אחיי) נולדו, ואחרי שאבי למד 3 שנים כלכלה, יצאה כל המשפחה לשליחות תנועתית מטעם הסוכנות לדרום אפריקה. הם היו בעיר נחמדה וידידותית - פורט אליזבת. הייתה שם קהילה יהודית קטנה וחמה והייתה להם תקופה מלאת חוויות וטיולים ועוד... זה היה מעניין לכולם ובסוף בתקופה זאת אף אני נולדתי.

בשנת 85 חזרנו ליפעת. אבא עבד בשלהב בתור מנהל יצור ואחר היה גזבר במשך 3 שנים.

כיום אבא מנהל את מפעל הסריגים ביפעת ולפעמים נוסע לחו'ל (הוא לא רוצה אבל אין לא ברירה).

חזרה | תוכן | המשך